MP4 או WebM: מה כדאי לייצא?
אתר מבקש MP4 והקובץ שלי הוא WebM. זו המרה או רק שינוי שם?
השאלה היא בעצם שתי שאלות
MP4 ו-WebM הם מיכלים. מיכל הוא מערכת תיוק: הוא מחזיק רצועה אחת או יותר, רושם את התזמון שלהן, שומר את האינדקס שמאפשר לנגן לדלג בזמן, ונושא מטא-דאטה. הוא לא דוחס כלום. את הדחיסה עושה קודק, וזרם הסיביות המקודד הוא מה שהמיכל נושא.
אז “MP4 או WebM” היא שאלת אריזה, ו“H.264, VP9 או AV1” היא שאלת הדחיסה. הבלבול ביניהן הוא הסיבה שאנשים מקודדים מחדש קבצים שהיו צריכים רק אריזה מחדש, ומאבדים דור של איכות לחינם.
מה בדרך כלל נמצא בתוך כל אחד
| מאפיין | MP4 | WebM |
|---|---|---|
| פורמט הבסיס | ISO base media file format (ISO/IEC 14496-12) | פרופיל של Matroska |
| קודקי וידאו נפוצים | H.264, HEVC, AV1 | VP8, VP9, AV1 |
| קודקי אודיו נפוצים | AAC, לפעמים AC-3 או FLAC | Opus, Vorbis |
| אופי הרישוי | קודקים מוגני פטנטים נפוצים בו | תוכנן סביב קודקים ללא תמלוגים |
| היכן הוא ברירת המחדל הבטוחה | טלפונים, נגנים במחשב, תוכנות עריכה, רשתות חברתיות | האינטרנט, במיוחד עם VP9 או AV1 |
אף אחת מהרשימות אינה חוק. מיכל הוא במידה רבה אגנוסטי לקודק, ושניהם יכולים לשאת AV1. מה שמשתנה הוא מה שהתוכנה בצד השני מוכנה לקבל.
היכן כל אחד באמת מתנגן
MP4 שנושא H.264 ו-AAC הוא הדבר הקרוב ביותר לקובץ וידאו אוניברסלי. הוא מתנגן בטלפונים, בטלוויזיות, בתוכנות עריכה, באפליקציות הודעות, וזה מה שטופסי העלאה בדרך כלל מתכוונים אליו כשהם אומרים “וידאו”. השליטה שלו היא הסיבה לכך שמפענחי חומרה ל-H.264 נמצאים כמעט בכל מכשיר שיצא בחמש עשרה השנים האחרונות, וזה משנה לחיי הסוללה לא פחות מאשר לתאימות.
WebM נבנה לאינטרנט, עם קודקים שאין בהם חובת תמלוגים לשידור. דפדפנים מטפלים בו היטב. תוכנה שאינה דפדפן פחות אמינה: יש תוכנות עריכה, יש טלוויזיות ויש גלריות בטלפון שלא יפתחו אותו, ועמית שלוחץ עליו פעמיים עלול לא לראות כלום.
אריזה מחדש מול קידוד מחדש
אם הקודק שבתוך הקובץ כבר מקובל על היעד, החלפת מיכל היא אריזה מחדש: הפריימים המקודדים מועתקים כמו שהם ורק האריזה נכתבת מחדש. זה מהיר, זה ללא אובדן, והתמונה זהה סיבית-סיבית. אם הקודק אינו מקובל — VP9 לתוך MP4 עבור נגן שקורא רק H.264 — אז צריך לפענח את הפריימים ולקודד אותם שוב, וזה לוקח זמן אמיתי ועולה דור של איכות.
לכן השאלה הראשונה השימושית היא “איזה קודק יש בפנים”, ולא “איזו סיומת יש לו”. כלי הווידאו של FileSlimmer בודקים קודם את הרצועות ואורזים מחדש במקום לקודד מחדש בכל פעם שהיעד מאפשר זאת.
אל תשכחו את רצועת האודיו
החלפת מיכל שמתעלמת מהאודיו מייצרת קובץ אילם בנגן הלא נכון. MP4 נושא כמקובל AAC; WebM נושא כמקובל Opus או Vorbis. הכנסת Opus לתוך MP4 חוקית לפי המפרט ולא נתמכת בהמון תוכנות בשטח, ולכן המרה כנה ל-MP4 פירושה בדרך כלל לקודד גם את האודיו ל-AAC.
אם לקליפ אין אודיו כלל, ציינו זאת במפורש בכל מה שאתם מייצאים. יש נגנים שנתקעים כשהם מצפים לרצועה שאינה שם.
רשימת החלטה קצרה
- שולחים את הקובץ לאדם, לפלטפורמה או לטופס העלאה: MP4 עם H.264 ו-AAC.
- מגישים את הקובץ בעצמכם, מהדפים שלכם, לדפדפנים: WebM עם VP9, או AV1 באחד מהמיכלים, עם גיבוי MP4 אם הקהל שלכם רחב.
- עורכים בהמשך: שמרו את המקור באיכות הגבוהה ביותר שיש לכם, בכל מיכל שהוא הגיע בו.
- רק המיכל שגוי והקודקים כבר נכונים: ארזו מחדש, אל תקודדו מחדש.
- אתם לא בטוחים מה יש בפנים: בדקו את הקודקים לפני שבוחרים, כי התשובה קובעת אם זה יעלה לכם שניות או שעה.
מגבלות שכדאי להכיר
קידוד וידאו בדפדפן תלוי במה שהמכשיר חושף. מקודדי חומרה הם ספציפיים לפורמט: מכונה עשויה לקודד H.264 מהר ו-VP9 לאט, או לסרב לקודק לגמרי. התמיכה גם שונה בין דפדפנים על אותה מכונה, ובין דפדפן לבין אותו דפדפן בטלפון. המרה שרצה בשניות במחשב נייד יכולה לקחת הרבה יותר זמן בטלפון שגם מנהל את הטמפרטורה של עצמו.
בחירת מיכל לא יכולה להציל קובץ שגדול בגלל התוכן שלו. קליפ ארוך, ברזולוציה גבוהה, עם הרבה תנועה, הוא גדול בכל מיכל. הרזולוציה, קצב הסיביות ומשך הזמן קובעים זאת, ושום אריזה מחדש לא משנה אותם.
כלים למשימה הזו
מקורות
- ISO/IEC 14496-12 — ISO base media file format
- The WebM Project — container guidelines
- ITU-T H.264 — Advanced Video Coding
- MDN — Media container formats and codec support